נָדַר בְּאֶחָד מִכָּל מְשַׁמְּשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ. כְּגוֹן כַּף וּמַחְתָּה וּמִזְרָק.
כַּדִּירִיִים. כְּדִירִים שֶׁלָּעֵצִים. 4b כְּדִירִיִים שֶׁלַּקָּרְבָּנוֹת. כָּעֵצִים. כִּשְׁנֵי גֵּיזֵירֵי עֵצִים. כָּאִישִּׁים. כְּשַׁלְהֲבוֹת שֶׁלָּאֵשׁ. כַּמִּזְבֵּחַ. כְּקָרְבְּנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. כָּהֵיכָל. כְּקָרְבְּנוֹת הַהֵיכָל. כִּירוּשָׁלֵם. כְּקָרְבְּנוֹת יְרוּשָׁלֵם.
רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הָאוֹמֵר כִּירוּשָׁלֵם לֹא אָמַר כְּלוּם. שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵון אֶלָּא לָעֵצִים וְלָאֲבָנִים שֶׁבָּהּ. כַּתּוֹרָה. הֲרֵי זֶה מוּתָּר. כִּקְדוּשַׁת תּוֹרָה כַּכָּתוּב בָּהּ. הֲרֵי זֶה אָסוּר כַּקָּרְבָּנוֹת הַכְּתוּבִין שֶׁבָּהּ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כַּתּוֹרָה וְכַכָּתוּב בָּהּ. הֲרֵי זֶה מוּתָּר. רִבִּי אָבִין בַּר כַּהֲנָא אָמַר. דְּרִבִּי שְׁמְעוֹן הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן נִמְצָא שֶׁאֵין בְיָדוֹ חִיטִּין וּפָטוּר עַל הַשְּׁאָר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. כַּתּוֹרָה. כִּקְדוּשַׁת תּוֹרָה. כַּכָּתוּב בָּהּ. כִּקְדוּשַׁת כְּתוּבַיָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ר יוסי ד''ה היא. ושאני הכא דכ''ע מודים בה דמכיון שאמר בתחלה כתורה ודעתו היה על קדושת התורה ומשום הכי כי אמר אח''כ ככתוב בה אמרינן נמי דדעתו היה כקדושת כתוביא כקדושה של הכתוב בה ואכתי לא הוי מתפיס בדבר הנדו' דלא היה דעתו אקרבנות הכתובים בה:
ר' יהודה אומר האומר כירושלים לא אמר כלום. האי תנא דברייתא אליבא דר''י סבר דאפי' אמר כירושלים בכ''ף לא אמר כלום שלא נתכוון לדבר הקרב בה ופליג אתנא דמתני' וכן קאמר בבלי דף י''א תרי תנאיי ואליבא דר' יודה:
כתורה. אם התפיס דבר בתורה ואמר ככר זה עלי כתורה ה''ז מותר כדמפרש טעמא כקדושת תורה קאמר כלומר דעתו היה על קדושת התורה ואין זה דבר המקודש בידי אדם ולא הוי מתפיס בדבר הנדור:
ככתוב בה. אם התפיס בדבר הכתוב בה ה''ז אסור משום דדעתו היה בקרבנות הכתובין שבה והוי מתפיס בדבר הנדור:
אית תניי תני. אם התפיס בשניהם בתורה ובכתו' בה ה''ז מותר:
וקאמר ר' אבין דר''ש היא דאמר ר' יוחנן דברי ר''ש נמצא שאין בידו חיטין פטור על השאר. בפ' שבועת הפקדון תנן תן לי חטין ושעורין וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין חייב על כל א' ואחת וקאמר שם בהאי תלמודא לדברי ר''ש אם נמצא שאין בידו חטין ואישתכח דכי אשתבע אחטין בקושטא הוא משתבע פטור נמי על השאר כדקאמר טעמ' התם דמיירי במתפיס שאמר שעורין יהו כחטין כוסמין יהו כחטין וכלומר דהואיל והתפיס כולן בחטין ועל החטין לא חיילא שבועה מש''ה לא חיילא נמי אשעורין וכוסמין ואע''ג דאי לא אדכר חטין הוי חיילא שבועה אשעורין וכוסמין וה''נ אע''ג דאי לא אמר אלא ככתוב בה לחוד הוי חיילא כיון דאמר כתורה וככתוב בה כמאן דהתפיס כתוב בה בתורה דמי ומגו דלא חיילא אתורה לא חיילא נמי אכתוב בה:
משנה: הָאוֹמֵר קָרְבָּן עוֹלָה וּמִנְחָה חַטָּאת תּוֹדָה וּשְׁלָמִים שֶׁאֵינִי אוֹכַל לָךְ אָסוּר וְרִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. הַקָּרְבָּן כַּקָּרְבָּן קָרְבָּן שֶׁאוֹכַל לָךְ אָסוּר. לַקָּרְבָּן לֹא אוֹכַל לָךְ רִבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ קוֹנָם פִּי הַמְדַבֵּר עִמָּךְ וְיָדִי עוֹשָׂה עִמָּךְ וְרַגְלִי מְהַלֶּכֶת עִמָּךְ אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
אסור. דעינים ואזנים דבר שיש בו ממש הן:
קונם פי מדבר עמך. אסור ואע''ג דהדיבור אין בו ממש ואי נדרים חלים על דבר שאין בו ממש מ''מ כשאמר קונם פי מדבר עמך אסור שהפה דבר שיש בו ממש הוא וכן אם אמר יאסרו ידי לעושיהם ורגלי להלוכן וכל כיוצא בזה:
לא קרבן כו'. מפרש בגמ':
הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך אסור. אע''ג דכל הני שמעינן להו כבר הקרבן איצטריכא לי' דס''ד אמינא בחיי הקרבן קאמר קמ''ל והא דתנן לקמן פ''ב קרבן שאוכל לך מותר מפרש לה בבבלי שאמר הא קרבן דבחיי קרבן משמע:
ור' יודה מתיר. מפני שאמרן בלא כ''ף ודמי לנשבע בחיי הקרבן ואין כאן לא נדר ולא שבועה:
מתני' האומר קרבן עולה כו'. כל הני בקרבנו' חובה איירי ותודה דמיא נמי לחובה דארבעה צריכין להודות וסד''א דאין זה נדור בדבר הנדו' קמ''ל וטעמא משום דאפשר שיביא ע''י נדר שידור בנזיר ומתחייב להביא חטאת וכן כולם אפשר נמי ע''י נדר:
הלכה: הָאוֹמֵר קָרְבָּן עוֹלָה וּמִנְחָה. כול'. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי. הָקָרְבָּן מוּתָּר. כַּקָּרְבָּן אָסוּר. מַה פְלִיגִין. קָרְבָּן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הָאוֹמֵר קָרְבָּן כָּאוֹמֵר הָקָרְבָּן וְהוּא מוּתָּר. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. קָרְבָּן כָּאוֹמֵר כַּקָּרְבָּן וְהוּא אָסוּר. אָמַר לָהֶן רִבִּי יְהוּדָה. אֵין אַתֶּם מוֹדִין לִי בָּאוֹמֵר שְׁבוּעָה כָּאוֹמֵר הָשְׁבוּעָה וְהוּא אָסוּר. וָכָא הָאוֹמֵר קָרְבָּן כָּאוֹמֵר כַּקָּרְבָּן וְהוּא מוּתָּר. וְרַבָּנִין מַטִּילִין אוֹתוֹ לַחוּמְרִין. הָאוֹמֵר שְׁבוּעָה כָּאוֹמֵר הָשְׁבוּעָה וְהוּא אָסוּר. וָכָא הָאוֹמֵר קָרְבָּן כָּאוֹמֵר הָקָרְבָּן וְהוּא אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
ורבנן. מספקא להו ומטילין אותו בתרוייהו לחומרא:
אין אתם מודין לי. דאין חילוק בשבועה בין אומר בה''א או לא ובשניהם אסור וכן הכא בקרבן נמי אין חילוק בין אמר קרבן או הקרבן להיתר:
כקרבן אסור. דמתפיס בקרבן הוא ולא פליגי אלא אם אמר קרבן כדפרישית במתני':
גמ' כל עמא מודיי הקרבן מותר. באומר הא קרבן בשתי תיבות דבחיי קרבן משמע:
חָלִיל הֶחָלִיל לְחַלִיל בֶּחָלִיל. בֵּין שֶׁאוֹכַל לָךְ בֵּין שֶׁלֹּא אוֹכַל לָךְ. מוּתָּר. לָחוּלִין שֶׁאוֹכַל לָךְ. אָסוּר. חוּלִין שֶׁאוֹכַל לָךְ. מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
לחולין. בפתח (צ''ל בקמ''ן) הלמ''ד דמשמע לא חולין אלא קרבן מה שאוכל לך:
חליל כו'. אם אמר בלשונות הללו בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך מותר דאין כאן משמעות קרבן ולא מיקרי משמשי מזבח:
רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר מִמַּשְׁמַע לָאו אַתְּ שׁוֹמֵעַ הֵין. לֹא קָרְבָּן מִזֶּה. דְּלָ נָא אֲכִיל מִן דִּילָךְ. הָא מַה דָנָא אֲכִיל מִן דִּידָךְ חוּלִין הוּא. לֵית הוּא קָרְבָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
דברי ר''מ. אמתני' קאי דקתני לא קרבן לא אוכל לך ר''מ אוסר ומפרש טעמא דר''מ דממשמע לאו את שומע הין כדמפרש ואזיל לא קרבן מזה דלא אנא אכיל מן דילך דמשמע הא מה דאנא אכיל מן דילך לית הוא חולין אלא קרבן הוא גרסינן:
משנה: אֵילּוּ נְדָרִים מוּתָּרִין חוּלִין שֶׁאוֹכַל לָךְ כַּבְּשַׂר חֲזִיר כַּעֲבוֹדָה זָרָה כַּנְּבֵילוֹת כַּטְּרֵיפוֹת כַּשְּׁקָצִים כָּֽרְמָשִׂים כְּחַלַּת אַהֲרֹן וְכִתְרוּמָתוֹ מוּתָּר. הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ הֲרֵי אַתְּ עָלַי כְּאִימָּא פּוֹתְחִין לוֹ פֶּתַח מִמָּקוֹם אַחֵר שֶׁלֹּא יָקֵל רֹאשׁוֹ לְכָךְ. קוֹנָם שֶׁאֵינִי יָשֵׁן שֶׁאֵינִי מְדַבֵּר שֶׁאֵינִי מְהַלֵּךְ הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ קוֹנָם שֶׁאֵינִי מְשַׁמְּשֵׁךְ הֲרֵי זֶה בְּלֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. שְׁבוּעָה שֶׁאֵינִי יָשֵׁן שֶׁאֵינִי מְדַבֵּר שֶׁאֵינִי מְהַלֵּךְ אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
קונם שאיני משמשך. וכגון דאמר הנאת תשמישך עלי קונם ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו דאל''ה הא משועבד לה ולא חייל נדרו:
קונם שאיני ישן כו' הרי זה בבל יחל. מדרבנן אבל מן התורה אין הנדר חל על דבר שאין בו ממש:
פותחין לו פתח ממקום אחר. כלומר מבקשים לו פתח וטעם לחרטתו ולא סגי בכדו תהית או לבך עלך וכל זה שלא יקל ראשו לכך:
הרי את עלי כאימא. אע''ג דלאו דבר הנדור הוא אמור מכל הני דלעיל וצריך התרה מדרבנן אם הוא עם הארץ שלא ירגיל לאסור אשתו עליו:
כחלת אהרן. מפני שהיה ראשון לכהני' תני אהרן וטעמא דכל הני לאו דבר הנדו' הן אלא דבר האסור וכתיב איש כי ידור נדר עד שידור בדבר הנדור:
כעורות לבובין. היו נוקבין הבהמה מחיים נגד הלב ומוציאין הלב ומקריבין אותו לע''ז ותקרובת ע''ז אסור בהנאה:
חולין. שאוכל לך. לסימן בעלמא נקטיה כשם שחולין אוכל לך א''צ שאלה לחכם כך כל הני דקתני במתני' ברישא אין צריכין שאלת חכם:
מתני' אילו נדרים מותרין. דלא חשיבי נדר:
הִילּוּכִי עָלֶיךָ. דִּיבּוּרִי עָלֶיךָ. לֹא אָמַר כְּלוּם. לָמָּה. שֶׁמַּתְפִּיס אֶת הַנֶּדֶר בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ. נֶדֶר נֶדֶר. מַה נֶדֶר שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ. 5a אַף נֶדֶר שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ. עֵינִי רוֹאָה לָךְ. אָזְנִי שׁוֹמַעַת לָךְ. אָסוּר. אַתְּ אוֹמֵר. יָדִי עוֹשָׂה עִמָּךְ. אָסוּר. חָרַשׁ עִמּוֹ בַקַּרְקַע עַד כַּמָּה הוּא אָסוּר. עִמּוֹ כְּדֵי שְׂכָרוֹ אוֹ עַד כְּדֵי הֲנָייַת קַרְקַע. גְָּדַר עִמּוֹ בַתַּנּוּר עַד כַּמָּה הוּא אָסוּר. עַד כְּדֵי שְׂכָרוֹ אוֹ עַד כְּדֵי הֲנָייַת תַּנּוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
סליק פירקא בס''ד
את אומר ידי עושה עמך אסור. כלו' הא פשיטא לן כדקתני במתני' דידי' דבר שיש בו ממש הן מיהו הא קמיבעי' לן חרש עמו בקרקע עם המודר עד כמה הוא אסור עמו שלא יהנה מהנאת חרישה זו אם כדי שכרו כפי שהיה צריך ליתן בעד שכר עבודה זו סגי או שאסור עד כדי כל הניית קרקע שהועילו בזה החרישה וכן אם גדר עמו בתנור שעשה לי תנור מגדר אבנים ולא איפשיטא:
לא אמר כלום. דהילוך ודיבור אין בו ממש והנדרים אין חלין על דבר שאין בו ממש כדיליף ג''ש נדר נדר כתיב הכא נדר וכתיב בפרשת ערכין וחרמים איש כי יפלא נדר מה להלן דבר שיש בו ממש גרסינן אף נדר שנאמר כאן דבר שיש בו ממש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source